××ר×ת ס×פ×ר ×× ×¡ ××קר×× ×××× ×× ××××××ª× ××שר×× - ×××× ××רס××× ××¢×ר×ת ...
××ר×ת ס×פ×ר ×× ×¡ ××קר×× ×××× ×× ××××××ª× ××שר×× - ×××× ××רס××× ××¢×ר×ת ...
××ר×ת ס×פ×ר ×× ×¡ ××קר×× ×××× ×× ××××××ª× ××שר×× - ×××× ××רס××× ××¢×ר×ת ...
You also want an ePaper? Increase the reach of your titles
YUMPU automatically turns print PDFs into web optimized ePapers that Google loves.
'קהילה פרשנית'<br />
מתחלקים בערכים ובהשקפות דומים,<br />
וכאשר הם ניגשים לטקסטים,<br />
הם<br />
מפרשים אותם על פי אמונות ודעות המשותפות לחברי הקהילה. יוצא אפוא שלפי גישת פיש, יש<br />
–<br />
–<br />
לקורא חירות לפרש את הטקסט כפי הבנתו,<br />
אבל הוא כבול<br />
אפילו שלא מדעת<br />
לאמונות,<br />
להנחות יסוד ולהשקפות של התרבות אליה הוא משתייך. הפרשנות שתעניק אותה קהילה לטקסט<br />
היא ביטוי לאמונות ודעות שלה,<br />
גירסה אחת אם כן של 'תגובת הקורא'.<br />
25<br />
ואינה משקפת משמעות אובייקטיבית העולה מתוך הטקסט . זו<br />
גישה כזאת אינה יכולה להתקבל בהוראת המקרא במסגרת החמ"ד,<br />
הרואה את המקרא<br />
כאמור כדבר אלוהים המדבר<br />
'כלשון בני אדם'<br />
ונושא מסרים ברורים לנמעניו,<br />
ואין לפרשן הזכות<br />
לפרשם ככל העולה על רוחו.<br />
זאת ועוד.<br />
לא יוכל הקורא הדתי המודרני לפרש את המקרא כנגד<br />
פרשנות<br />
הלגיטימית אצל חלק מתומכי<br />
'תגובת הקורא',<br />
כפי שמדגיש<br />
26<br />
כוונת המחבר/הטקסט ,<br />
פיש. מאידך, יוכל הקורא הדתי לטעון שהמחבר התכוון למספר פרשנויות, וביניהן, תיתכן פרשנות<br />
מטפורית, או,<br />
שהמחבר התכוון אך ורק לפרשנות מטפורית.<br />
לפיכך, גישה (ב),<br />
שתתפרש בהמשך,<br />
יכולה להתאים ללומד הדתי,<br />
אבל הוא יצטרך להוכיח שקריאה<br />
לא-מילולית איננה גחמה אישית<br />
שלו אלא כוונת הטקסט.<br />
בהקשר זה ה'אוטונומיה'<br />
של הקורא מתבטאת בבחירת הקריאה<br />
המטפורית הנראית לו כמתאימה ביותר,<br />
העונה על הציפיות שהוא מפתח כלפי הטקסט<br />
(ראה<br />
בהמשך,<br />
דוגמת קופלנד).<br />
יוצא אפוא שגישה זו יכולה להתבסס על כוונת המחבר או הביקורת<br />
החדשה,<br />
כמו שהקריאה המילולית יכלה להתבסס עליהם בהקשרים אחרים.<br />
בקריאה המטפורית<br />
ההנחה היא שאין<br />
'אמת'<br />
אחת שהקורא חושף,<br />
אלא שהמחבר/הטקסט טמן מספר אפשרויות<br />
פרשניות בתוך הטקסט שאינן הולמות את כללי הפשט, ואולי אפילו השאיר<br />
"שטח פתוח" לפרשן,<br />
אותו הוא ממלא כראות עיניו.<br />
לא פעם הקריאה המטפורית של המקרא קולעת יותר למשמעות הטקסט מאשר הקריאה<br />
המילולית (רוטשילד,<br />
,(345-343 עמ' ,a1991<br />
ובכך מתאשרת גישה (ב)<br />
.<br />
לדוגמה, תפיסה מילולית של<br />
25<br />
26<br />
יש מרכיב 'הטרונומי' מסוים בכפיפות לקהילה פרשנית, בוודאי אליבא דפיש, אבל במסגרת עבודה זו 'הטרונומיה'<br />
מתייחסת לסמכות שמחוץ למכלול הקוראים. כלומר, כפיפות לקהילה פרשנית תיחשב לסוג של אוטונומיה,<br />
משום שקובעי המשמעות הם הקוראים, ולא גורם המחייב את הקוראים.<br />
אמנם בעלי המדרש דרשו את המקרא לא פעם בניגוד גמור לקריאה המילולית, אבל עשו זאת מתוך אמונה<br />
שפרשנות זו טמונה בטקסט עצמו או במסורת (ראה: ירושלמי מסכת פאה פרק ב דף יז טור א). דומה שפריבילגיה<br />
זו שמורה בעיקר לחז"ל (אם כי מצאנו שגם דרשנים, במיוחד מהאסכולה החסידית, מעניקים לעצמם פריבילגיה<br />
זו), ואיננה תואמת את הגישה הפשטית השלטת כיום בחמ"ד. וראה:<br />
http://cms.education.gov.il/EducationCMS/Units/Tochniyot_Limudim/MikraMmd/HoraaLemida/M<br />
isgeretLimudit.htm<br />
'הוראה למידה'. ניכר בהנחיות אלה שהתלמיד לומד את פשט הכתוב, ונעזר בהקשר זה<br />
בטעמי המקרא וב'מדעי עזר' כגון גיאוגרפיה, ארכיאולוגיה, והיסטוריה. במשך שנות לימודיו הוא מתוודע גם<br />
למדרשי הלכה ולמדרשי אגדה.<br />
98
Change language