××ר×ת ס×פ×ר ×× ×¡ ××קר×× ×××× ×× ××××××ª× ××שר×× - ×××× ××רס××× ××¢×ר×ת ...
××ר×ת ס×פ×ר ×× ×¡ ××קר×× ×××× ×× ××××××ª× ××שר×× - ×××× ××רס××× ××¢×ר×ת ...
××ר×ת ס×פ×ר ×× ×¡ ××קר×× ×××× ×× ××××××ª× ××שר×× - ×××× ××רס××× ××¢×ר×ת ...
Create successful ePaper yourself
Turn your PDF publications into a flip-book with our unique Google optimized e-Paper software.
ש(<br />
)אין מלכות רוח ומלכות טבע,<br />
זו לעצמה וזו לעצמה,<br />
אלא יש מלכות אלוהים<br />
נהיית; ואלוהים אינו רוח, אלא דברים אלה שאנו מכנים להם בשם רוח ובשם טבע<br />
-<br />
שניהם<br />
מקורם באל,<br />
וגדול כוחו משניהם<br />
בתכלית הגדולה ומלכותו קונה את מלוא<br />
כבודה באחדותה הגמורה של רוח וטבע (תש"ך, כרך א, מוקדי הנשמה היהודית, עמ'<br />
16<br />
. (198<br />
17<br />
האחדות משפיעה על כל שאלות היסוד שמעלה המקרא ,<br />
והיא תובעת מן האדם ל'אחד'<br />
בין<br />
חלקיה השונים של ההוויה (שביד, שם, עמ'<br />
:(606<br />
...<br />
שנסלק את המחיצות שבין תחומי הקודש והחול שבחיים. הוא תובע שנקדש את<br />
החיים האישיים והחברתיים בכל היקפם.<br />
,(8<br />
,1988<br />
המקרא משמעו<br />
'קריאה'<br />
אל כל אחד ואחד באשר הוא<br />
(פישביין,<br />
עמ'<br />
והוא תובע מן<br />
האדם להציב את עצמו ואת חייו מול המצע המקראי:<br />
לא<br />
"חזרה אל המקרא"<br />
אנו תובעים;<br />
אנו נתבעים לחזור ולקבל עלינו את חיי<br />
האחדות<br />
ככתוב,<br />
עם שאנו אוחזים בכל ישותנו בחבלי הזמן וכל משא החליפות<br />
בהוויתנו המאוחרת רובץ על הנפש ... (בן דורנו והמקרא, עמ'<br />
.(58<br />
כדי לשמוע את הקריאה חייב האדם לעיין שוב ושוב בטקסט המקראי,<br />
ובעיקר לפתוח את<br />
האוזניים לקולות הבוקעים ממנו.<br />
בובר, לטענת<br />
השמיעה חיונית להבנת<br />
המקרא<br />
משום שהמקרא<br />
להוכיח את האחדות הפנימית של המקרא, הוא לא התייחס מספיק לדעת טלמון להבדלים המהותיים בין חלקי<br />
המקרא, לסתירות הפנימיות, ולמגמות המושכות לכיוונים הפוכים (טלמון, עמ' לדעת מיולנברג<br />
עמ' בובר לא תמיד היה ער להשפעות היסטוריות כלליות על המסופר במקרא. לטענתו, בובר גם לא<br />
תמיד טרח להשוות בין שפת המקרא לבין שפות עתיקות אחרות, כדי להגיע למשמעות האותנטית של מילה.<br />
.(205-200<br />
,1976<br />
,(392<br />
,1967)<br />
16<br />
53): עמ'<br />
בובר מדגים תפיסה זו של מהות האל בפירושו לבר' א, ב: ורוח אלוהים מרחפת על פני המים. בדרך כלל ניתן<br />
לחלק את הרוח לשניים: או דבר שבטבע, כלומר, משב אוויר, או עניין רוחני. על זה מעיר בובר (בן-דורנו והמקרא,<br />
אבל כאן, במקום שנאמר לראשונה, לא נאמר על דרך חילוקן של השתיים זו מזו, אלא על דרך אחיזתן זו בזו.<br />
רוח אלוהים הנושפת והנושבת אינה התגלות בחינת טבע ואף לא בחינת רוח, אלא שניהם כאחד; זו הנשיבה<br />
היוצרת, שמביאה את שניהם, גם את הטבע וגם את הרוח, לכלל הוויה.<br />
17<br />
לדוגמה, שואל בובר מהי התייחסות התורה לתאווה, והוא מבסס את תשובתו על הפסוק 'ואהבת את ה' אלוהיך<br />
בכל לבבך' (דברים ו, ה) (אמונת ישראל, עמ'<br />
.(185-184<br />
אנשים נוהגים לכנות את התאווה<br />
'רע', אבל היא רעה רק<br />
כאשר היא תועה, ומסרבת לקבל את הדרך העולה לאלוהים. בלא תאווה אין האדם יכול לעבוד את קונו, ואינו יכול<br />
לחיות חיים של אמת. התאווה היא כוח היצירה, המדרבנת את האדם למצות את יכולותיו. בובר מצטט את דרשת<br />
חז"ל לביטוי 'בכל לבבך'– לעבוד את האלוהים בשני היצרים, ביצר הטוב וביצר הרע (ספרי דברים פסקא לב ד"ה בכל<br />
לבבך, עמ'<br />
של אלוהים.<br />
.(55<br />
בובר מוצא כאן בסיס לתפיסתו שהאדם צריך להכריע, ולמשוך את כל יכולתה של התאווה לצד הדרך<br />
היצר הרע אינו מתבטל בפני היצר הטוב, אלא מצטרף אליו,<br />
שני היצרים. השווה לדברי אורבך, להלן, הערה<br />
.30<br />
ומתַ גבר אותו; ישנו אם כן חיבור בריא בין<br />
162
Change language