××ר×ת ס×פ×ר ×× ×¡ ××קר×× ×××× ×× ××××××ª× ××שר×× - ×××× ××רס××× ××¢×ר×ת ...
××ר×ת ס×פ×ר ×× ×¡ ××קר×× ×××× ×× ××××××ª× ××שר×× - ×××× ××רס××× ××¢×ר×ת ...
××ר×ת ס×פ×ר ×× ×¡ ××קר×× ×××× ×× ××××××ª× ××שר×× - ×××× ××רס××× ××¢×ר×ת ...
You also want an ePaper? Increase the reach of your titles
YUMPU automatically turns print PDFs into web optimized ePapers that Google loves.
א(<br />
שיחשיח<br />
הדו-שיח<br />
תורת<br />
א.<br />
בובר ידוע כמי שפיתח את תורת ה'דו-שיח'<br />
וניסה ליישם אותה בכל תחום בחיי אנוש,<br />
.(176<br />
,1976<br />
'<br />
מתוך היותה<br />
"צורה יסודית של ההוויה"<br />
כהן,<br />
עמ'<br />
הדו-שיח יוצר זיקה בין האדם<br />
...<br />
לזולתו;<br />
"האדם מתממש במלוא שיעור-קומתו רק ביחסו לאדם אחר<br />
כאשר מתממשת זיקה זו<br />
.(17<br />
,1978<br />
במלואה,<br />
מדבר בובר על אב-הדיבור<br />
'אני-אתה'"<br />
(קורצווייל,<br />
עמ'<br />
אופנהיימר מסביר<br />
כיצד מתפתחת זיקה זו בין בני אדם. לפי שיטתו הדיאלוגית של בובר (בובר, תשמ"ב, עמ'<br />
(185<br />
קיימת זיקת אמת אחת בלבד והיא זו שהולכת ונוצרת במפגש בין שני אישים כשהם<br />
עומדים במלוא הוויתם הייחודית. מלכתחילה ה'אני' טבוע באדם; הוא שזור במסכת<br />
התיחסותו האַפריורית אל היקום,<br />
אלא שהוא מתגשם ומתממש אגב פגישותיו עם<br />
ה'אתה' המתייצב לעומתו מדי פעם בפעם.<br />
יש לציין שלא רק ביחס לזולת עשוי האדם לממש את הזיקה<br />
'אני-אתה';<br />
בובר מאמין שגם ביחס<br />
לטבע או לחפץ, האדם עשוי ליצור זיקה זו (בובר, תשנ"ב, עמ'<br />
;7-4<br />
ברגמן, תשל"ג, עמ' יז).<br />
לדעת בובר,<br />
כאשר זיקה זו נוצרת בין בני-אדם,<br />
היא כוללת<br />
שני אפיונים<br />
(קורצווייל,<br />
שם).<br />
האחד הוא ה'בלבדיות', כלומר, ההתמסרות הבלעדית של ה'אני' ל'אתה' ולהיפך, גם אם לא בצורה<br />
רציפה.<br />
האפיון השני הוא ה'הקפה',<br />
שהיא במילים של בובר,<br />
"התרחבותה של המוחשיות של<br />
עצמו, מילויה של הסיטואציה שנחייתה, נַכחות (כך!) גמורה של המציאות, שבה נוטלים חלק" (על<br />
.(254<br />
המעשה החינוכי,<br />
בתוך:<br />
עמ' תשנ"ב,<br />
בובר מתאר קשר הכולל את<br />
ה'אני'<br />
בעת וה'אתה'<br />
ובעונה אחת; האחד כאילו מכיל את השני בכך שהוא תופס את נקודת הראות הן של עצמו הן של<br />
זולתו, ועם זאת שומר על גבולות ברורים בין שניהם ואינו מאבד את עצמו.<br />
לעומת הזיקה<br />
'אני-אתה',<br />
קיימת הזיקה<br />
'אני-לז',<br />
המאפיינת את רוב קשרינו עם העולם<br />
.(27<br />
הסובב אותנו,<br />
ועם עסקינו היומיומיים<br />
(בובר, תשנ"ב,<br />
עמ'<br />
במקרה הזה,<br />
הזולת נחשב ל"חפץ<br />
;(7<br />
בין חפצים"<br />
או ל"צרור רופף של תכונות בנות<br />
שם וכינוי" (בובר,<br />
עמ' שם,<br />
יש ביחס הזה מן<br />
המעשיות,<br />
התועלתנות,<br />
וטמונה בו הסכנה של בידוד וניכור מבני אדם אחרים.<br />
האדם חש יחס<br />
פונקציונלי כלפי אנשים אחרים או עצמים,<br />
הנתפסים כאובייקטים ולא כסובייקטים<br />
שם, (ברגמן,<br />
יד-טו). עמ'<br />
ואילו היחס אני-אתה טומן בחובו את האפשרות להתעלות מעל ליומיומי ולהגיע<br />
מעֵ בר לחלל ולזמן, אל מפגש עם הזולת<br />
–<br />
בשלמותו (בובר, שם, עמ'<br />
.(27<br />
כל-כולו אל ה'אתה' בכוליותו, נוצרת האפשרות להשתנות מבחינה רוחנית (ברטמן,<br />
(על הקשר בין רעיון זה למונח המקראי 'ידע'<br />
כאשר ה'אני' מביא את<br />
.(86 עמ' ,2000<br />
–<br />
ראה בהמשך.)<br />
155
Change language