××ר×ת ס×פ×ר ×× ×¡ ××קר×× ×××× ×× ××××××ª× ××שר×× - ×××× ××רס××× ××¢×ר×ת ...
××ר×ת ס×פ×ר ×× ×¡ ××קר×× ×××× ×× ××××××ª× ××שר×× - ×××× ××רס××× ××¢×ר×ת ...
××ר×ת ס×פ×ר ×× ×¡ ××קר×× ×××× ×× ××××××ª× ××שר×× - ×××× ××רס××× ××¢×ר×ת ...
Create successful ePaper yourself
Turn your PDF publications into a flip-book with our unique Google optimized e-Paper software.
העצמית' ;(narcissism=)<br />
הלומד אינו מסתכל על העולם מתוך אינטרס אישי,<br />
אלא מחפש דעת<br />
'לשמה'.<br />
מדוע קורא איגן לשלב הזה אירוני?<br />
תשובתו היא שבכל השלבים הקודמים,<br />
קיימת<br />
אשליה שהסיפור או השפה יכולים להטיל סדר על המציאות,<br />
כלומר,<br />
שהאדם משפיע על<br />
המציאות.<br />
ואילו<br />
'צורת הסיפור האירונית'<br />
מערערת את התפיסה הזאת,<br />
ומציינת את הגבול בין<br />
האדם לבין המציאות, כלומר, ההכרה שהשכל האנושי תורם את חלקו לַ דעת בתחומים מסוימים,<br />
אבל אינו<br />
יוצר אותה. צורת הסיפור אם כן איננה נתפסת יותר כ'אמת', אלא ככורח, והיא חיונית<br />
לא כמכילה אמת, אלא<br />
85) (שם, עמ'<br />
…[that] it allows the adult to select one or many schemes, or other story<br />
forms, to give best order and fullest meaning to the knowledge at hand.<br />
שלב זה הוא<br />
'אירונ'<br />
משום שמתוך החיפוש אחרי האמת הוא מנפץ את האמיתות והמסקנות של<br />
השלבים הקודמים,<br />
ומודה שאין למצוא אמת אחת שתסביר את המורכבות שבמציאות.<br />
ברם אין<br />
מסקנה זו מובילה לציניות,<br />
משום שרק אחרי שמנפצים את האשליות של השלבים הקודמים,<br />
21<br />
אפשר להגיע לכֵנות ולמחוייבות (שם, עמ' 86).<br />
מה עשויה תורתו של איגן לתרום להוראה בכלל,<br />
ולהוראת סיפור הנס שבמקרא בפרט?<br />
תורתו של איגן מחברת בין הקוגניטיבי לאַפקטיבי,<br />
ובכך מצדיקה את התיזה שהבאנו למעלה,<br />
–<br />
שאי אפשר ללמד את התנ"ך –<br />
וכן את כל המקצועות<br />
ללא התייחסות לצרכים וליכולות<br />
הרגשיים של הלומד.<br />
זאת ועוד.<br />
לפי שיטתו של גולדמן,<br />
המעבר משלב לשלב מתאפיין בנטישת<br />
התובנות הישנות ואימוץ תובנות חדשות.<br />
ואילו לפי איגן,<br />
כל שלב ושלב חיוני ללימדת הילד,<br />
והילד אינו רק<br />
'מתקדם'<br />
משלב<br />
'פרימיטיבי'<br />
'נאור', לשלב<br />
אלא מאמץ דרכי הבנה שונות<br />
המצטרפות במשך הזמן לתפיסה עמוקה יותר של המציאות.<br />
בשלב המיתי הילד לומד להשליך<br />
תבניות מנטליות על העולם<br />
(כגון זוגות ההפכים)<br />
והוא בונה בסיס אַפקטיבי אשר עליו הוא<br />
.(87<br />
משתית את תפיסת עולמו<br />
עמ' שם, (איגן,<br />
השלב הרומנטי תורם תחושה של חיוניות,<br />
.(169-135<br />
21<br />
תיאור זה מזכיר את המושג של ארנסט סימון 'תמימות שנייה' (תשמ"ג, עמ' כדי להגיע לתמימות שנייה,<br />
האדם מוותר על ה'תום הראשון' שהוא התום של הילדות. סימון מאפיין את המעבר מן התום הראשון לתמימות<br />
השנייה כתהליך הקשור ל'תקשורת': בשלב הראשון התינוק מדבר בשפה שלו, שאינה ברורה לסובבים אותו.<br />
לאחר מכן הוא נכנס למצב של 'חינוך' בו הוא מוותר על ה'אותנטיות' שלו ומאמץ את השפה והסמלים של הכלל.<br />
בשלב השלישי הוא מביע את עצמו באופן אישי, אבל בדרך 'קומוניקטיבית' שמביעה את העצמיות שלו. בשלב<br />
הזה הוא דומה ל'בעל-תשובה', החוזר ללמוד את מה שלמד בעבר, אבל ברמה גבוהה יותר; הוא מודע לביקורתיות<br />
ולסקפטיות לגבי אמונות ודעות ישנות, אבל עם זאת אינו מוותר על האופטימיות, על האמונה באדם, ועל<br />
האמונה בגאולה (שם, עמ' רוזנק מדגים את יחסו של בעל התמימות השנייה למסורת, מחד, ולקידמה,<br />
מאידך: הוא חושף את עצמו להשכלה כללית, ולשיח רב-תרבותי. הוא בוחן את עצמו על רקע התכנים והתובנות<br />
שרכש, וכאילו מגלה את עצמו מחדש. מתוך התפקחות ומודעות עצמית הוא מתחייב שוב למסורת אבותיו.<br />
בסופו של דבר, וויתור על התום הראשון ואימוץ התמימות השנייה הופכים את הלומד לבר-שיח עם תרבויות<br />
ודעות שאינן חלק מזהותו הטבעית (רוזנק, עמ'<br />
.(276<br />
,1995<br />
.(169-165<br />
202
Change language