××ר×ת ס×פ×ר ×× ×¡ ××קר×× ×××× ×× ××××××ª× ××שר×× - ×××× ××רס××× ××¢×ר×ת ...
××ר×ת ס×פ×ר ×× ×¡ ××קר×× ×××× ×× ××××××ª× ××שר×× - ×××× ××רס××× ××¢×ר×ת ...
××ר×ת ס×פ×ר ×× ×¡ ××קר×× ×××× ×× ××××××ª× ××שר×× - ×××× ××רס××× ××¢×ר×ת ...
Create successful ePaper yourself
Turn your PDF publications into a flip-book with our unique Google optimized e-Paper software.
הזיקה<br />
הבסיסית והטהורה ביותר של<br />
'אני-אתה'<br />
היא זאת שבין האדם ואלוהים<br />
(האני-<br />
הנִ צחי).<br />
אם האדם מצליח ליצור זיקת אמת עם האל,<br />
זיקה זו מקרינה על כל יחסו לעולם,<br />
ומאפשרת קשרי אני-אתה עם בני אדם אחרים, אשר מבעדם משתקפת זיקת האני-הנצחי<br />
(בובר,<br />
62). שם, עמ'<br />
וכך הוא כותב:<br />
הגענו להכרה,<br />
כי אותו ה'אתה'<br />
המוביל מאדם לאדם,<br />
זהה הוא עם ה'אתה'<br />
היורד<br />
אלינו מהאלהי והעולה מקרבנו אליו<br />
...<br />
הבעיה היא לתפוס אל-נכון את השווה בשתי<br />
ההתייחסויות האלה על אף השוני הבולט ביניהן.<br />
שתי המצוות המקראיות, 'ואהבת<br />
את ה' ---<br />
אלהיך'<br />
'ואהבת לרעך כמוך',<br />
כיונו את מבטנו לשקיפותו של ה'אתה'<br />
המוגבל אבל גם אל החסד של הבלתי-מוגבל להופיע בכל מקום שרצונו בכך ובדרך<br />
5<br />
הנראית לו .<br />
במקום אחר מטעים בובר שהדרך להגיע לזיקה זו איננה בדרכים מיסטיות או בהתבדלות<br />
.(61<br />
מבני אדם,<br />
אלא דווקא מתוך<br />
"הממשות של חיי-העולם המקודשים" (תשנ"ב,<br />
עמ'<br />
מדברים<br />
אלה מבין קורצווייל (שם, עמ' 25) שבובר מאמין שהאדם המשכיל ליצור 'אני-אתה' עם זולתו יוכל<br />
ליצור זיקה דומה עם בורא עולם.<br />
קשר 'אני-אתה' אנושי אינו ממצה את הרצון של האדם לחיות<br />
על פי מודל זה, והוא שואף להגיע לשיא הזיקה הזאת ביחסו לנצחי.<br />
מתוך כל הנאמר לעיל, ניתן לסכם שבובר רואה בעולם שני סוגים של יחס: 'אני-לז',<br />
ו'אני-<br />
אתה'. ביחס הראשון האדם אינו מתייחס לכוליותו של הזולת, אלא לחלקים ולתכונות שבו. זיקה<br />
זו מתאפיינת בפונקציונליות:<br />
ה'אני'<br />
שואל מה הוא עשוי להפיק מן ההיכרות עם הזולת,<br />
שהוא<br />
עבורו 'אובייקט'. ואילו ביחס 'אני-אתה' ה'אני' מביא את כל-כולו לקשר ונפתח ל'סובייקט' העומד<br />
מולו בכל אחדותו.<br />
בזיקה זו יש פוטנציאל לדיאלוג,<br />
כאשר כל צד בדיאלוג פתוח לאפשרות<br />
להשתנות כתוצאה מן הקשר הנוצר.<br />
האדם מקיים דיאלוג עם אלוהיו.<br />
הביטוי הנעלה ביותר של זיקה זו הוא בקשר אני-נצחי,<br />
בו<br />
.(174<br />
ב.<br />
הדו-שיחית<br />
והחשיבה המקרא<br />
בובר גילה במקרא את ביטויו המובהק של הדו-שיח<br />
עמ' שם, כהן, (א'<br />
על השאלה<br />
כיצד מתבצע דו-שיח בין האדם לאלוהים,<br />
הטעים בובר שהדגם המושלם של דו-שיח זה נמצא<br />
במקרא:<br />
Buber, Werke I, Muenchen: Koesel Verlag, 1962-1964, pp. 301-302,<br />
שם, עמ' 24.<br />
מצוטט ומתורגם בידי קורצווייל,<br />
5<br />
156
Change language